פסק-דין בתיק ת"א 4706-07-08

1.         התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעת לפיצויים בגין פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע עקב פרסום תמונות ומלל בצידן בעיתון הכתוב ובאתר האינטרנט של הנתבעת, אשר יש בהם לטענתו כדי פגיעה בו.

הרקע לתביעה זו הוא מקרה טרגי בו מיום 30.11.07 בו אירעה תאונת דרכים קטלנית שהביא למותם של שני צעירים מעתלית, מתוך חבורה של 4 צעירים שנסעו ברכב.

בעקבות התאונה פורסמו בכלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית כותרות דרמטיות ותיאורים של האירוע ותוצאותיו.

2.         ביום 2.12.07 פורסם בעיתון הנתבעת ובאינטרנט כתבה בעמוד הראשי בו מופיע תמונה גדולה תחת כותרת "החבורה שנהרסה". בתמונה מופיע תמונתו של התובע לצד ארבעת החברים מעתלית כאשר פני הנהג טושטשו ואילו תמונות של התובע נותרה גלויה וללא הסבר. בעמוד האמצעי של העיתון באותו יום פורסמה תמונה נוספת  כאשר מעליה נרשם "הקיץ האחרון - חופשה באילת". משמאל צוינו שמות הנספים בתאונה וכן צוין "הנהג" ואלעד וקנין.

            התובע טען לפרטים שגויים שצוינו בתמונה השנייה האחד כי מדובר בתמונה שצולמה במסיבה באיזור זיכרון יעקב ולא באילת ושמו של התובע איננו כפי שנרשם בפרסום.

3.         ביום  1.4.08 פורסמה באותה תקשורת ידיעה נוספת בעלת כותרת דרמטית לפי נהג של הרכב מואשם בהריגת שני חבריו שנספו בתאונה. באותו יום פרסמה הנתבעת באתר האינטרנט כתבה ובצידה תמונה  כותרתה "נהג בן 18 נאשם בהריגת שני חבריו הטובים" וזו התמונה השלישית. התמונה פורסמה ללא כיתוב או תיאור כאשר מסביב לראשם של שניים מהצעירים בתמונה צויר עיגול.

4.         התובע טען  כי היה על הנתבעת לטשטש את פניו בתמונה הראשונה וכן לא היתה מניעה להוסיף כיתוב המודיע כי לתובע עצמו אין שום קשר למצולמים והוא איננה שייך ל"חבורה שנהרסה" . בתמונה השנייה גם כן לא טושטשו פניו וגם כאן לא אמרו שאין לו שום קשר למצולמים. בתמונה השלישית בהעדר כיתוב, טוען התובע כי מי שמסתכל בה יכול לחשוד שהוא הנאשם בהריגת שני חבריו.

5.         הנתבעת כפרה בפרשנותו של התובע לאירועים ולתמונות וטענה כי אין בפרסום התמונות כדי לפגוע בפרטיותו של התובע וכן עומדת לה ההגנות לפרסום תמונתו של התובע ולחילופין כי הנזק הנטען מוכחש.

6.         הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין על יסוד החומר בכתב וזאת לאחר הגשת הסיכומים והמסמכים מטעם כל אחד מהם.

7.         לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין בפרסום התמונות משום לשון הרע. אין ברצוני להכביר מילים בעניין זה ודי שאפנה לנימוקים שניתנו בת.א. 10486/02 מיום 7.12.04 בעניין אחר, היפים גם לתיק זה שבפניי. אזכיר רק  כי המבחן לפגיעה מפרסום הוא מבחן אובייקטיבי ואין לקבל את עמדת התובע כי נפגע סובייקטיבית מפרסום התמונות. בע"א 466/83   שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט(4), 734,עמ' 739-740נאמר:

  "המבחן, שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסוימים שפירסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור : לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא, כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פירסום "

8.         עם זאת סבורני כי יש ממש בטענות התובע לעניין הפגיעה בפרטיות. אומנם  בין האיסור על פירסום הפוגע בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות לבין האיסור על פרסום הפוגע בשמו הטוב של אדם לפי חוק איסור לשון הרע, קיימת מידה רבה של חפיפה, אולם כל אחד מהאיסורים מגן על אינטרסים מסוג שונה.

האיסור על פגיעה בפרטיות מגן על הזכות "להיעזב במנוחה" (The right to be let alone ), דהיינו : על הזכות להגנת אינטרס פרטי מובהק של נושא הזכות להגן על ה'אני' שבו מפני חדירתה של החברה לתחום הפרט.

מהצגה זו של הערך המוגן בחוק הגנת הפרטיות עולה, כי לא כל פרסום הפוגע בפרטיות יהווה גם פרסום לשון הרע. פרסום הפוגע בפרטיות עשוי להיות בעל השפעה חיובית, נייטרלית או שלילית על שמו הטוב של אדם. לפיכך כל פרסום הפוגע בפרטיות, בין אם הוא חיובי, נייטרלי או שלילי יקנה לאדם המתואר בו עילה על פי חוק הגנת הפרטיות, אולם רק כאשר הפרסום הפוגע בפרטיות הוא שלילי תוקנה לנפגע עילה גם על פי חוק איסור לשון הרע" ( שנהר  "דיני לשון הרע",(תשנ"ז-1997) עמ' 166-167).נ

9.         סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: החוק) קובע :

"לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". ב

  סעיף 2 לחוק קובע:

פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה :

.... ו